כן, אנחנו יודעים, מאות סרטים סיפרו לכם (וגם לנו! ועבדו עלינו בעיניים בלי בושה!) על ספריות ענקיות ומכונת כתיבה רומנטית וכוסות צ׳אי מהבילות ואולי, אם לא קשה, גם איזו עוגיה-שתיים-עשרים, אבל האמת היא שאין רחוק מזה כשמנסים לכתוב, על אחת כמה וכמה אם מנסים לעשות את זה בכל יום.
התרחיש הבא, כנראה, יראה לכם קצת יותר מוכר:
סוף סוף ופיניתם זמן לכתיבה. אולי אתם בבית קפה אהוב, אולי אתם בחדר הכביסה (היי, הכרנו אנשים שכותבים שם, ולא מעט). אתם פותחים את המחברת, או את הלפטופ. בוהים בו. בלי ששמתם לב עברה חצי שעה. עדיין לא כתבתם מילה. בסוף, במה שלוקח מכם כוחות על טבעיים, אתם משרבטים משפט. אולי שניים. קוראים אותו, קוראים אותו שוב, ומגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שזה נורא ואיום, שאתם בחיים לא תהיו כותבים ושעדיף שתפרשו עכשיו, כל עוד אתם בשיא.
אם התרחיש הזה נראה לכם מוכר, תתפלאו: ככה בדיוק נראה יום כתיבה.
אנחנו אומרים את זה לא פעם בהרצאות ובמפגשים, ואנחנו מתעקשים על המסר הזה: לכתוב זה לא קל.
כן, כתיבה זה כיף, וכשזה הולך זו חתיכת אופוריה, אבל קל זה לא. זה דורש משמעת, זה דורש כוח רצון וזה בעיקר דורש התמודדות עם הידיעה הלא קלה: רוב מה שתכתבו ימצא את מקומו בפח הזבל, או בקובץ הטיוטות. ויישאר שם.
מאחורי כל ספר טוב שקראתם, סרט טוב שראיתם או טור בעיתון יש עשרות ואולי אפילו מאות דראפטים. רק כדי לסבר את העין, הגרסה של ״לחוץ חתונה״ שיצאה לחנויות הייתה הדראפט ה-87(!) שעומר כתב. רענן מתחיל כמעט בכל שבוע שלושה טורים. מתוכם הקהל קורא רק אחד.
עיקר היום שלנו מוקדש לניסיון לקחת את המילים שכתבנו אתמול או היום בבוקר, ולנסות לדוג מהם את ה-1% הראויים.
אז למה בכל זאת לכתוב כל יום?
- כי זה הופך קל יותר עם הזמן. אם תצליחו להתמיד בכתיבה כל יום השיפור יהיה לא רק תמידי, אלא גם מורגש מאוד. כתיבה היא שריר, ואין דמיון בין שריר מאומן היטב לבין שריר רפוי. נסו לכתוב בכל יום במשך חודש, ואז חזרו אל הטקסטים שכתבתם בימים הראשונים. לא תזהו את הכותבים שהפכתם להיות. באחריות.
- כי זה משחרר. אחת הבעיות הכי גדולות של כותבים היא לאו דווקא כשרון הכתיבה שלהם, אלא דווקא כשרון העריכה שלהם, שמתערב באמצע ואומר ״לא, זה לא מספיק טוב״ או ״אוי, זה נורא״ או ״תמחק את זה מיד, אני לא יכול לראות את זה״. כבו את האני העורך שלכם, תנו לאצבעות לזרום, וזכרו את כלל הזהב: כותבים עכשיו – עורכים אחר כך.
- כי אחרי הרבה מאוד דראפטים, פתאום מוצאים את הטון. את המילים. פתאום האצבעות מתחילות לרוץ על המקלדות והמחשבות מסתדרות והמשפטים זורמים החוצה, וזה זהב, זה זהב טהור, ונזכרים למה בכלל נכנסנו לכל הביצה הזו מלכתחילה: כי כשזה הולך, אין דבר טוב ושווה וכייפי יותר מכתיבה בעולם כולו.
אז הנה המטרה החדשה שלכם: 1% זהב ביום. זה הכל. כל השאר יכול להיות – וכנראה גם יהיה, תאמינו בעצמכם! – טקסט שאינו ראוי לפרסום. אבל גם מאחוז אחד של זהב ביום אפשר לייצר פוסטים, טורים, ספרים וסרטים. תשאלו את ריצ׳ארד קרטיס. האיש הזה יודע בוודאות על מה הוא מדבר.
רענן ועומר
______________
