כן. שוב אנחנו.
כי עכשיו כבר ברור לך מה הסיפור שבוער לך לספר.
כבר התגלה לך על מה באמת מתחשק לך לכתוב.
כבר גילית למה באת אלינו.
כבר חפרת את כל היסודות.
כבר הנחת את כל הפיגומים.
כבר מיצינו את כל האנלוגיות שיש לנו על בניין.
יש לך סיפור לכתוב.
והזמן הטוב ביותר לעשות את זה, כפי שכבר גילית, הוא ממש עכשיו.
אנחנו יודעים.
הרגע הסתיימה סדנה, יש מחוייבויות אחרות, צריך לנשום קצת בין לבין – שמענו כבר את התירוצים כולם.
ואולי יש לך אחד מאוד מקורי משלך. אחרי הכל אנחנו לימדנו אותך לעשות בדיוק את זה, אז אנחנו נהיה מאוד גאים אם כן.
אבל הבה נזכיר לך מה הדבר הראשון שאמרנו לך: שכתיבה היא שריר. שהיא דומה שתי טיפות זיעה להליכה לחדר כושר. וכמו שכל מי שאי פעם קנה לעצמו הליכון וגילה שהוא יופי של מתלה בגדים, ככה כל מי שמנסה לעשות את זה לבד – בלי מסגרת, בלי תרגול, בלי קהל, בלי משוב מקצועי לטקסט שלו – גילה שעבר הרבה זמן והוא עדיין יושב מול דף ריק.
והגיע הזמן שהדף הזה יחזור להתמלא במילים שלך.
והזמן הזה, כבר אמרנו, הוא ממש עכשיו.
הבה נסתכל רגע על כל המחסומים שהעפנו מהדרך:
כבר שכנענו אותך שאתה מספיק מעניין ואת מספיק מעניינת.
כבר ברור לך איך מגיעים לתובנות.
גילינו ביחד שיש לך דברים חשובים ומרתקים וייחודיים להגיד.
אפילו את האימג׳ של אמא שלך קוראת אותך הוצאנו מהראש שלך.
ועכשיו, אחרי כל העבודה הקשה הזאת, אפשר סוף סוף לכתוב
לדבר על נראטיב. ועל עלילה. שזה אותו דבר, רק גורם לנו להישמע קצת יותר חכמים.
לדבר על בניית דמויות.
ללמוד איך עובדים עם דראפטים, ולגלות מה קורה כשעובדים על אותו טקסט כמה פעמים.
לחקור ולגלות עוד חלקים מרתקים בעצמך.
להרחיב את היריעה ולהתקדם לעבר הסיפור הקצר ואפילו הסיפור הלא כל כך קצר.
ובעיקר – לסיים את מה שהתחלת.
ולעשות את זה עם האנשים שאוהבים ומכירים את הכתיבה שלך.
כאילו, איתנו, כן?
ניתן להשתתף באופן פעיל בסדנה גם דרך הזום
יש רק דבר אחד בלבד שמפריד בין דמות ספרותית לבן אדם רגיל: היכולת להתנגד לפחמימות.
אבל גם רצון.
ולמרות שזה נשמע מאוד פשוט, להבין מה הדמות שלך רוצה עובר – אנחנו מקווים שאת יושבים – דרך עצמך.
ומה אתה רוצה? ומה את רוצה?
וזו שאלה שכדי לכתוב אותה, נצטרך לדעת איך עונים עליה. וזה יהיה שיעור ראשון מעניין מאוד, זה כל מה שאנחנו יכולים להבטיח לך.
לא שאנחנו מנסים לרמוז לך משהו, אבל עד עכשיו הטקסטים שלנו היו די סטטיים.
ובעולם האמיתי הם נדרשים לזוז קדימה. ומהר.
נלמד איך כותבים מאורע מחולל, איך מחלצים כאלה מחיינו שלנו וגם נדבר על הקטלוג של איקאה. אתם תראו לבד איך זה מתחבר.
עד עכשיו היינו הטובים, אבל עכשיו הגיע הזמן לחצות את הגדר ואת הגבול אל הקצה השני ומה שנמצא מעבר לו: אנשים שלא חושבים כמוך.
או, בקיצור, אנשים רעים.
כי אם אנחנו הולכים לכתוב סיפור – וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות! – מישהו צריך להיות (גם) האיש הרע.
ונדמה לנו שברור לך בשלב הזה מי זה צריך להיות.
אי כותבים את האיש הרע בסיפור, מהם חוקי ג׳נקינס וכמה כיף כל זה יכול להיות – זאת ועוד בשיעור הזה.
תסריטאות, בעינינו, היא פורמט שכל כותב חייב להכיר, ומסיבה אחת מאוד פשוטה: הוא פורמט שאי אפשר לכתוב בו הרבה.
אבל צריך לספר בו המון.
ולכן אין ברירה אלא להראות את זה.
וחשיבה ויזואלית, תסמכו עלינו בעניין הזה, היא כלי שאתם כל כך רוצים, וישנה מאוד את הכתיבה שלך. לטובה, כמובן.
בכל אחד מאיתנו יש ילד פנימי. ואנחנו לגמרי משאירים לפסיכולוג שלך את התענוג לדבר איתו, אבל ככותב אין ברירה: חייבים לדעת לכתוב אותו.
למה? כי דמויות ספרותיות אוהבות כמו ילדים. כועסות כמו ילדים. רוצות כמו ילדים. חושקות כמו ילדים.
וכדי לדעת איך לכתוב דמויות, אנחנו נצטרך להתחבר אל הילד שפעם היינו, ולהוציא אותו לאור
כן, אנחנו באמת הולכים לדבר על סקס.
לא, זו לא סתם איזו כותרת חמודה שנתנו.
וכן, אנחנו באמת נדבר גם על אוכל, כי גם סקס וגם אוכל מונעים מאותו מקום בדיוק: תשוקה חסרת מעצורים.
ואיזה קטע, זה בדיוק הדבר שהכי קשה לכתוב.
אז איך כותבים סקס? ואיך כותבים רעב? ואיך מתארים השתוקקות? ואיך גורמים גם לקורא שלך לרצות את כל זה?
אוקיי, אנחנו כבר לא מדברים רק על שקרים קטנים, או על הגזמות.
אנחנו מדברים על המצאות מוחלטות. דברים שלא קרו מעולם ואף פעם.
ואיך כותבים אותם בצורה אמינה ככה שהקורא לא יוכל להבדיל בין מציאות לבדייה.
כאן נכנס הדמיון שלנו לתמונה, ובשיעור הזה נלמד איך מפעילים אותו, ועד כמה הוא כלי רב עוצמה
נסגור מעגל ואחרי שכתבנו כל כך הרבה לקהל (הם נהנו מזה, אל דאגה) ונחזור כל הדרך אל בסיס האם: אל עצמנו.
ונעשה את זה בפורמט הכי אינטימי שקיים: במכתב.
אתם כבר מכירים אותו
וגם אותו
