לעומת זאת, אין עורך – או לקטור, או אחראי תוכן – שיכול לעמוד בפני המשפט: ״יש לי רעיון שאני חושב שתאהב״. כי תאמינו או לא, אין הרבה רעיונות טובים – או רעיונות בכלל – שמסתובבים שם בחוץ.
ואם תשקיעו זמן בנושאים או ברעיונות שלכם, לא תאמינו כמה רחוק תוכלו להגיע.
כי אם אין לכם כלום במגירה או על המחשב, ואתם מחכים שמישהו ייתן לכם אישור לכתוב, מה תעשו אם תפגשו במקרה ברחוב (קרה לנו, ככה עומר התחיל את הקריירה שלו בטלוויזיה) אחראית תוכן בערוץ גדול ותרצו להציע את עצמכם? מה תגידו לה? שאתם כותבים נהדרים ותשמחו לכל עבודה פנויה שיש לה? 0% סיכוי שתשמעו ממנה בחזרה. לא כי היא מזלזלת באנשים, פשוט כי אין לה משרה פנויה. היא בעיקר מחפשת רעיונות טובים ודברים כתובים.
מעטים אנשי המקצוע שיסרבו לבקשה, גם מאדם אנונימי לחלוטין, שרוצה לעניין אותם בסדרה שכתב או טור ממש מוצלח שחשוב לו לפרסם. לקרוא לא עולה להם כסף (למעשה, על זה משלמים להם) ומי יודע, אולי אתם באמת מסתובבים עם רעיון אדיר ששווה מיליונים, ולזה תמיד יש תקן פנוי ומקום על המדף או בלוח השידורים. להיות כותב זה קודם כל להאמין בעצמך. לפתח משמעת. להתעקש על רוטינת כתיבה יומית. הרבה לפני שמישהו הסכים שנכתוב אצלו, אנחנו כתבנו לעצמנו. בבתי קפה, בבית, בסדנאות כתיבה, שייפנו ושיפרנו וחיפשנו את הקול הכותב ואת הסגנון שלנו, כדי שכשיגיע היום שנרים טלפון ונציע את עצמנו, נהיה מספיק מנוסים מצד אחד, ועם משהו להראות מצד שני. ומה אתם יודעים, זה עבד.
זו, אגב, הסיבה שבסדנאות שלנו אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן ומקדישים חלק רחב כל כך לחיפוש רעיונות ולביצועם. כי רעיונות מסתובבים בחוץ (הרבה יותר ממה שאתם חושבים) וגם בתוככם (גם הרבה יותר ממה שאתם חושבים), וצריך רק לדעת איך לקטוף אותם ולהניח אותם על הדף. יחד עם תרגול שבועי שאנחנו מבטיחים – ומקיימים –אנחנו יוצרים את החבילה המושלמת שאחריה תוכלו להרים טלפון (או מייל! או ללכת לשבת לה ליד המשרד!) ולהגיד: ״יש לי רעיון מעולה, והייתי שמחה אם תוכלי להקדיש כמה דקות כדי לקרוא אותו״. וזה, תאמינו או לא, כל ההבדל בין מי שרוצה לעבוד בכתיבה, לבין מי שחולם לכתוב – וכנראה אף פעם לא יגשים. אז מה תגידו, באים לפתח את הרעיונות שלכם איתנו?
רענן ועומר
______________
